לא כל סכסוך ניתן להעביר להכרעה בבוררות. 

על פי חוק הבוררות:

"אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים"

משכך, ישנם נושאים שלא ניתן להעביר לבוררות, כגון עניינים פליליים
ודיני משפחה מסוימים.

על פי סעיף ההגדרות בעל פי חוק הבוררות:

""הסכם בוררות" – הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם
שמו של בורר ובין אם לאו"

הצדדים יכולים להסכים על בחירת הבורר בעצמם;

לבקש מבית המשפט שיבחר עבורם, באי הגעה להסכמה על זהות הבורר; 

או לפנות למוסד בוררות שימנה בורר בהתאם לתקנון שלו.

למעט במקרה בו הצדדים מתנים כי על הבורר לפסוק בכפוף לדין המהותי, כל אדם יכול להיות בורר ולא נדרשת כל הכשרה מיוחדת או בכל השכלה מיוחדת.

בורר יכול להיות כל אדם שהצדדים מסכימים עליו, כולל עורך דין,
מומחה בתחום הרלוונטי למחלוקת, או אפילו שופט בדימוס.

הליך הבוררות כולל בדרך כולל מספר ישיבות שבמהלכן יתקיימו
מספר שלבים של הצגת טענות, ראיות ועדויות בפני הבורר, כאשר
בסופן מתקבלת החלטת הבורר (פסק הבורר).

כן, תהליך הבוררות בדרך כלל חסוי ואינו פומבי, אלא אם הצדדים הסכימו אחרת, מראש ובאופן עקרוני.

כלומר, "עיקרון הפומביות" הקיים בבתי המשפט אינו קיים בהליך הבוררות, אלא דווקא "עיקרון החיסיון".

אין חובה לייצוג משפטי בבוררות.

אך, לעיתים מומלץ להיעזר בעורך דין כדי להבטיח את הזכויות והאינטרסים של הצדדים.

אין חובה לנהל פרוטוקול בהליכי הבוררות. 

אך אם יחליטו הצדדים במסגרת הסכם הבוררות כי ההליך כן יתועד אז ישיבות הבוררות אכן יתועדו בפרוטוקול או בדרך אחרת שקבעו הצדדים בהסכם הבוררות.

במקרים בהם הסכימו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור ברשות בית המשפט, חובה לתעד את ישיבות הבוררות בפרוטוקול והבורר ינמק את פסק הבוררות.

הצדדים יכולים להסכים להפסיק את הליך הבוררות בכל שלב, ובמקרים מסוימים בית המשפט יכול להורות על הפסקת הבוררות אם מתגלה סיבה חוקית לכך.

יודגש כי צד אחד אינו יכול להחליט על הפסקת ההליך על דעת עצמו בלבד, אלא דרושה הסכמת שני הצדדים.

הבוררות היא הליך שפסק דינו מחייב את הצדדים ודינו כפסק דין של
בית משפט.

במידה וצד סירוב למלא את פסק הבורר ניתן להגיש את פסק הבורר לאישור בבית המשפט כשלאחר אישורו של בית המשפט ניתן יהיה
לאכוף את פסק הבורר בהוצאה לפועל.

לאחר אישור פסק הבורר על ידי בית המשפט עומדים לצד פסק הבורר
כל דיני האכיפה העומדים לרשות בית המשפט במקרה של סירוב צד
למלא את פסק הדין.

אלא אם הצדדים התנו על כך טרם תחילת ההליך, הבורר עצמו אינו כפוף לדיני הראיות ויתר הדינים האזרחיים להם כפוף בית המשפט.

האפשרות לערער על החלטת בורר מוגבלת מאוד.

לפי חוק הבוררות,

צדדים להסכם בוררות יכולים לבחור מראש באחד משני מסלולים חלופיים: 

1. ערעור בפני בורר אחר;

2. ערעור ברשות בפני בית המשפט – רק במקרים מסוימים.

יצויין כי רק צדדים להסכם בוררות אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים לבקש את רשות בית המשפט לערער על פסק הבוררות, וזאת רק אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה
כדי לגרום לעיוות דין כמו אם הייתה חריגה מסמכות או פגם מהותי בהליך.

בית המשפט רשאי, על פי בקשה, לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

לא היה הסכם בוררות בר תוקף;

הפסק ניתן על ידי בורר שלא מונה כדין;

הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו על פי הסכם הבוררות;

לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;

הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו;

הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק הדין, והבורר לא עשה כן;

הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, והבורר לא עשה כן;

הפסק ניתן לאחר שחלפה התקופה לנתינתו;

תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;

קיימת עילה שעל פיה היה מבטל בית משפט פסק דין סופי שאין עליו ערעור;

ככלל, עילות ביטול פסק בורר הן מסויגות ומצומצמות ורק במקרים מיוחדים בית המשפט יבטל פסק בורר.