עיצובים
כל אדם המעצב מוצר תעשייתי כלשהו, או יצירה גרפית, מתחבט בשאלה לאיזו הגנה זוכה העיצוב שעוצב על-ידו מפני העתקה, או גניבה; בין שמדובר באייקון חדש, גופן חדש, או בגד מעוצב, השאלה תמיד זהה.
אחרי הכל, אנו חיים בעידן טכנולוגי שבו העתקה היא עניין קל למדי והלקוחות הסופיים נוטים לבלבל בין היצירה המקורית לחיקוי /זיוף.
חוק העיצובים,התשע"ז-2017 (להלן: "חוק העיצובים"), נכנס לתוקף ב-7 לאוגוסט 2018 ומכיל 13 פרקים ו-131 סעיפים, אשר בין היתר כוללים הוראות שיאפשרו לישראל להצטרף ל"אמנת האג" בעניין עיצובים.
הצטרפות זו לאמנת האג תאפשר למעצב הישראלי להגיש בקשות בין-לאומיות למשרד של WIPO לרישום עיצובים תעשייתיים ובכך, באמצעות בקשה אחת ויחידה תוענק למעצב הגנה מפני חיקוי / זיוף בכל 62 המדינות החברות באמנה.
חוק העיצובים נועד לקדם עיצובים חדשים, להקל על ההגנה לה יזכו המעצבים, ולעדכן את הוראות הדין בהתאם להתפתחויות בימנו לעומת הדין המיושן [פקודת הפטנטים והמדגמים (להלן: "הפקודה")] אשר היה קיים כמדינת ישראל.
לחוק העיצובים יש שלוש מטרות עיקריות:
- להגן על עיצובים שחיי המדף שלהם עונתיים וקצרים, כמו ביגוד, שלא כלכלי לרשמם כעיצוב (היות שהליך הרישום עלול להיות ארוך ולא אפקטיבי עד קבלת הגנה על העיצוב);
- להקל על מעצבים שהם בעלי עסקים קטנים שאינם מודעים לצורך ברישום עיצובים;
- לחזק את האינטרס הציבורי בפיתוח עיצובים חדשים.
חוק העיצובים מיטיב עם המעצבים באשר הם, תוך התאמת החקיקה לשינויים הטכנולוגיים בני זמננו, כאשר הוא אינו רק מתקן ומעדכן את הפקודה בקשר למדגמים, אלא גם מעצים את ההגנה מפני העתקה, זיוף, או גניבה של עיצובים, תוך התאמת החקיקה להתפתחויות ולשינויים הטכנולוגיים.
מדובר אפוא בבשורה חשובה למעצבים תעשייתיים, גרפיים, מעצבי אופנה, תכשיטים ועוד, במיוחד כאשר חוק העיצובים מכיר גם בעיצובים טכנולוגיים כעיצובים מוגנים, לרבות סימנים גרפיים ותצוגות מסך.
למרות זאת, חוק העיצובים עדין מחריג את "הגופן" ("פונט") ומותיר אותו להגנה בהתאם לדיני זכויות היוצרים ובהתאם לפסיקות בית המשפט בעניין.
חוק העיצובים מאמץ גישה מודרנית להגנה על עיצובים, ואחת ממטרותיו העיקריות הינה להעניק לעסקים מקומיים קטנים ובינוניים ולמעצבים עצמאיים כלים להגנה על העיצובים שלהם ולאכיפת הזכויות שלהם על עיצובים אלה.
החידושים של חוק העיצובים
החוק שאב השראה, ואף אימץ, בשינויים המחויבים, סעיפים מהחקיקה האירופאית והבריטית.
להלן מספר חידושים שהביא עמו החוק העיצובים אל תוך החקיקה במדינת ישראל:
- דרישה ל"אופי ייחודי" – החוק החדש מחליף את הדרישה לחידוש, או מקוריות, שהופיעה בסעיף 30(1) לפק' הפטנטים והמדגמים, בדרישה שבסעיף 3 לחוק העיצובים הדורשת "חידוש" ו"אופי ייחודי"על מנת לזכות בעיצוב רשום.
ע"פ סעיף 7 לחוק העיצובים, עיצוב ייחשב כבעל "אופי ייחודי" כאשר – הרושם הכללי שהוא יוצר אצל 'משתמש מיודע' שונה מהרושם הכללי שיוצר עיצוב אחר שפורסם בציבור קודם לכן.
ע"פ סעיף 2 לחוק העיצובים החדש – "משתמש מיודע" – אדם המעוניין במוצר נושא העיצוב לשם שימוש בו, המכיר מגוון של עיצובים הקיימים בתחום שאליו משתייך המוצר כאמור;
- "עיצוב לא רשום" –על פי סעיפים 2, 4, 61, ו-65 לחוק העיצובים החדש, עיצוב חדש ובעל אופי ייחודי יהיה זכאי להגנה כ"עיצוב לא רשום", בכפוף למספר דרישות.
עיצוב לא רשום יעניק לבעליו את הזכות למנוע ייצור לשם שימוש מסחרי, למנוע ייצור של מוצר בעל עיצוב זהה, או בעל עיצוב היוצר, למשך 3 שנים החל מהמועד שבו בעל העיצוב, או מי מטעמו, פרסם בציבור לראשונה את העיצוב, או את המוצר נושא העיצוב, בישראל, או מחוץ לישראל.
(להלן ע"פ סעיף 2 לחוק העיצובים החדש: "המועד הקובע" בכל הנוגע לעיצוב לא רשום).
- משך ההגנה – כאמור, מעבר להארכת תקופת תוקפו של עיצוב שהוגש לרישום מ- 15 שנים להגנה בת תוקף ל- 25 שנים מתאריך הגשת הבקשה לרישום בישראל, ובכפוף לתשלום אגרות; ומעבר לקיומה של הזכאות ל"עיצוב לא רשום"
החוק מעניק ל"מדגם רשום", שהוגש לפני שחוק העיצובים החדש נכנס לתוקף, זכאות לתקופת הגנה נוספת, בת 3 שנים (כך הגנתו תהא לסך של 18 שנים, במקום 15 שנים), בכפוף לתשלום אגרה.
קדם לחקיקה - פקודת הפטנטים והמדגמים
בניגוד לדינים אחרים, החקיקה ביחס למדגמים גם לא עודכנה מזה שנים רבות, בה בשעה שבשוק חלו שינויים טכנולוגיים רבים.
עד לחקיקת חוק העיצובים ההגנה על "עיצובים" הייתה באמצעות "מדגם", כפי שהוגדר בפקודת הפטנטים והמדגמים – פקודה מנדטורית משנת 1924 (להלן: "הפקודה") – שהגנה על עיצוב תעשייתי כללי של "חפץ".
על-פי סעיף 2 לפקודה "מדגם מוגן" מוגדר באופן הבא:
""מדגם" אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני;"
מהגדרה זו נבע, כי המדגם נועד להגן על מוצרי תעשייה מוחשיים שהינם "חדשים" ו"מקוריים" ושאינם מוכתבים על-ידי שיקולים פונקציונליים שאותם עלולים להכיל. אך, חקיקה זו הייתה מיושנת, לא מעודכנת ובעיקר לא סיפקה את ההגנה הנאותה.
באותה העת מגיעה ההבנה כי מכל ההגנות שמעניק משטר הקניין הרוחני במדינת ישראל, בין אם בפטנטים, סימני מסחר, ובין אם בזכויות יוצרים ומדגמים – הגנת המדגמים היא החולייה החלשה בשרשרת.
